דן רוברט שולם, בן יחיד להוריו הוגו ומריאנה, נולד בט"ו טבת תרפ"ד (23.12.1923) בברלין שבגרמניה. אביו סוחר טקסטיל ואופנה. המשפחה התגוררה עד שנת 1933 בחלק המזרחי של ברלין ברובע שנברג, ברחוב זקסנדאם 54, בבית ששימש למגורים ומסחר, שם עברה על רוברט ילדותו המוקדמת.
רחוב זקסנדאם עבר שינויים במסגרת התוכנית הגרמנית לשנוי פניי האזור; באותה עת תעשיית האופנה, בתי המלאכה והמסחר של היהודים במקום, הופקעו מידם. המשפחה שהיתה בעלת אמצעים עברה לצד המערבי-האמיד של שנברג.
רוברט למד ארבע שנים בגמנסיה הראלית של ברלין והיה חבר בתנועת "המכבי הצעיר". ככל שהורעו התנאים בגרמניה, אביו חיפש דרכים למלט את בנו.
ביאטה ברגר, בת למשפחה ציונית, מנהלת בית הילדים של הקהילה היהודית בברלין, ראתה למרחוק וחזתה את העתיד לבוא. בשנת 1933 החליטה להעביר את בית הילדים לארץ ישראל. ביאטה איפשרה להורים שילדיהם אינם חניכי בית הילדים היהודי בברלין, אולם, יש ביכולתם לממן את עליית ושהיית ילדיהם בבית "אהבה" בפלסטינה- "לשלוח אותם ל"קבוצות הכשרה" במוסד "אהבה" בברלין לקראת העלייה לפלסטינה".
רוברט הצטרף ל"קבוצת העלייה" בת 25 נערות ונערים שהשתתפו במחנה הכשרה בן כחודשיים בבית "אהבה" ברחוב אוגוסט בברלין.
ב-18 ביולי 1938, רוברט בן החמש עשרה, עלה לארץ ישראל באוניה "גליל" במסגרת עליית הנוער. הוא השתלב בקבוצת "למפנה" בבית הילדים, "אהבה", שבקרית ביאליק. בשעות הבוקר עבדו הנערים בחקלאות, אחר הצהרים למדו עברית, למודי ארץ ישראל, תנך, היטוריה וגאוגרפיה. רוברט, "בובי", בפי חבריו, סיים את הכשרתו ובחר, לאחר סיום לימודיו, להצטרף לגרעין ההתיישבות בשדות ים.
ב-16.10.1941 רוברט התגייס לשורות הצבא הבריטי, והוצב לפלוגת הנהגים הבריטית, 68. פלוגות ההובלה פשטו צורה ולבשו צורה. כאשר התרחב מעגל המתגייסים חיילים ותיקים הועברו ליחידות חדשות. רוברט צוות לפלוגת תובלה עברית 178, בעת שפעלה כיחידת הובלה לעבודות בשירות חיל ההנדסה.
ב-אפריל 1942 הוקמה פלוגת ההובלה 462 ורוברט הועבר אליה. היחידה הורכבה מחיילים ותיקים אליהן נוספו מתגייסים חדשים. ביולי 1942 סייעה היחידה למערך הלחימה של המחנה השמיני בקרבות הבלימה נגד המתקפה של רומל בחזית אל-עלמיין. לאחר מכן הועברה לסוריה, אולם נקראה לשוב ולסייע בחזית אל-עלמיין. מחודש ספטמבר הובילה גייסות, מוקשים ודלק תוך כדי התקדמות עם הכוחות הלוחמים ל-לוב. בדצמבר 1942 פעלה היחידה בקו טוברוק-בנגזי והובילה דלק ותחמושת למחנה השמיני שרדף אחר האויב. כאשר חזית המלחמה עברה מערבה וסכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל חלפה, הוחלט לשתף את היחידה בפלישה לאיטליה.
בסוף אפריל 1943, הפלוגה עלתה על סיפון האונייה "ארינפורה", שיצאה בשיירה מנמל אלכסנדריה לאי מלטה. השיירה אותרה על ידי מטוס אויב, ולעת ערב הופצצה על ידי מטוסי קרב גרמנים. ה"ארינפורה" נפגעה ישירות פעמיים וטבעה תוך כארבע דקות. מאה שלושים וששה מחיילי הפלוגה נספו בים, ומקום קבורתם לא נודע. רוברט ניצל, ובשל שליטתו בשפה הגרמנית צוות ליחידת הקומדו 2, שבין משימותיה היה איסוף מידע על הכוחות הגרמניים והרתעתם.
רוברט השתתף בהתקפה על הכפר גרוהוטה שנשלט על ידי הגרמנים, באי סולטה. אנשי קומנדו 2 בלוית כוחות נוספים פשטו על הכפר וחזרו לבסיסם ב-ויס עם כל חיל המצב הגרמני שמנה למעלה מ-100 שבויים.
פעולה נוספת של יחידת הקומנדו 2, התרחשה גם היא בסולטה, לאחר תצפית על חיל המצב של האויב. לפני החזרה מהמשימה, סיור גרמני פתח עליהם באש, רוברט, הנהג, הצליח לשוב למקום מבטחים במקום המסתור של הפרטיזנים, לאחר שנסע למעלה משלושים שעות עם קרסול שבור ללא מזון או מים.
היחידה הועברה לאיטליה והשתתפה במבצע "צלי" שמטרתו היתה לכבוש את רצועת אדמה צרה שבין אגם קומאצ'יו לים האדריאטי. רוברט נהרג במבצע ביום י"ט בניסן תש"ה, (2.04.1945).
הוריו שנשארו בברלין, גורשו לאחד מ"בתי היהודים", שפונה מדייריו הקודמים ובו רוכזו מספר משפחות לפני גירושם. ב- 1940 הגיעו למחנה מעבר בבלגיה. הם שרדו ועזבו באפריל 1947 את אוקלה-בריסל.
אמו האריכה ימים ונפטרה בברלין בשנת 1975.
חברתו ממוסד "אהבה", מרים נייסר הימן, קראה לבנה אבידן, על שמו של דן ועל שם סבו.
סיפור חייו של דן רוברט שולם מופיע באופן חלקי, באתר "יזכור" של משרד הבטחון, השם המופיע באתר יזכור דן ניברט שולם שלום, התברר כטעות.
סיפור חייו, שמו הנכון ותמונות נוספות אותרו בשנת 2026 ע"י מתנדבי ארגון לתת פנים לנופלים.