וגם סמוך לשעה ארבע הופיעה עוד אניה במי המפרץ. הסתכלנו בה במבט הקלה. אניה נושאת בנזין. אניות כאלה המצוידות במשאבות היו מתקבלות אצלנו בסבר פנים יפות ביותר, כי הן לא נזקקו לעובדים ושאבו את תכנן בכוח משאבות חשמליות"...
לרוע המזל, ואני מקצרת את הציטוט מהספר, שכן הוא ארוך מאוד, עלתה האניה הזו על מוקש והתפוצצה ועלתה באש. הנפט הבוער כיסה את המפרץ והים החל לעלות בלהבות ואז התחוור לכולם איזה אסון עומד לקרות. האניה הנשרפת נסחפת היישר לאנית התחמושת אותה פרקו החפרים בנמל. התחילה פאניקה. כל האניות שהיו בקרבת מקום הסתלקו בבהלה. ויצאה פקודה לפנות את כל העיר. (טוברוק).
"אנו שעבדנו על החוף ראינו במחזה האיום: ים בוער שבין הלהבות שוחים אנשים צווחים מכאב. האש אוחזת בשערם, בפניהם והם שוחים לעומת החוף... ולשמע קריאותיהם הנואשות קפא הדם בעורקים... ואז זינק מישהו מהחוף לתוך המים. כאשר הופיע שניות מספר אחר כן, הכירו בו הכל שחיין מובהק. אחדים ידעוהו בשמו - יוסף קליין. חפר. מעפיל מהונגריה..." וכאן אני מקצרת ומספרת לכם כי יוסף בגבורתו הציל חיל אחוז אש והביאו לחוף ומיד קפץ צלל לסייע להציל עוד חיל. אבל הפעם לא צלחה דרכו והוא טבע. את גופתו משו מהים והוא נקבר בבית הקברות בטוברוק. "יוסף גיאורג קליין מת מתוך הקרבה עצמית למען הציל את חיי חבריו. טוברוק 12/2/1941".